הכרעת דין בתיק ת"פ 19280-11-10

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה חמורה ותקיפה בנסיבות מחמירות.  המעשים בוצעו על פי הנטען ביום 18/4/10 וכוונו כלפי אשתו של הנאשם - המתלוננת.

המתלוננת, ב' מ', סיפרה בבית המשפט כי לה ולנאשם יש שישה ילדים וכי הם מצויים בהליכי גירושין.

באשר ליום האירוע סיפרה המתלוננת כי נתגלע ויכוח בינה לבין הנאשם באשר לשעות השינה של ילדם . הנאשם הפנה לעברה מילות גנאי והכפשה ומששאלה אותו לפשר הדבר צחק וקלל אותה, כמו גם הניף עיתון לעבר פניה ועשה "פרצופים".

המתלוננת ביקשה כי יחדל ממעשיו וכעבור זמן משקם ממקומו היא הבחינה כי הוא מושיט יד לעברה. היא ביקשה כי לא ייגע בה, אך לא היה בכך כדי לסייע, כיוון שהנאשם משך את ידה בחוזקה, גרר אותה לכיוון הדלת, פתח את הדלת, דחף אותה מבעדה החוצה וטרק את הדלת לעברה כאשר ניסתה להיכנס. היא נפלה על האופניים של בנה שהיו במקום ונחבלה בידה ומצאה את עצמה על הרצפה.

היא הבהירה כי למרות שביקשה מהנאשם כי לא ייגע בה הוא דחף אותה לכיוון הדלת אל  היציאה והיא לעומת זאת ניסתה להיכנס אל הבית. הנאשם דחף את הדלת חזק באמצעות שתי ידיו. המתלוננת ניסתה לפתוח את הדלת באמצעות יד אחת, אלא שהנאשם הפעיל כח חזק ממנה. היא הבינה, כך לדבריה, שאם לא תצליח לפתוח את הדלת תיוותר בחוץ, כיוון שהנאשם נהג להשאירה מחוץ לדלת. השעה היתה שעת חצות והיא היתה לבושה בפיג'מה. כפי שהבהירה  משניסתה לפתוח את הדלת, דחף הנאשם את הדלת בחוזקה ואזי נפלה על האופניים שהיו במקום ועל הרצפה, תוך שהיא חשה כאב חד ביד. אזי צעקה ובכתה.

לדבריה, הנאשם ששמע את בכיה ניגש ואמר לה להפסיק עם "ההצגות" הוא  תפס אותה בחוזקה והקים אותה אבל לא היה זה על מנת לסייע לה.  הוא ביקש ליישר את ידה ואמר לה כי לא ארע לה דבר, אלא שהיא ביקשה כי לא ייגע בה, שכן הדבר אך מחמיר את מצבה.

המתלוננת סיפרה כי זכור לה היטב שאמר לה הנאשם ולא תשכח אותו: "אני שמח ששברתי לך את היד עכשיו נתגרש יותר מהר".

הגם שמדובר היה בשבת, הרי משאחר שפיקוח נפש דוחה שבת, היא התקשרה אל אביה וביקשה כי ייקח אותה לבית חולים.

כאשר הגיע אביה בהליכה רגלית לביתם, הזמינו אמבולנס למקום ובעת ההמתנה לו הזהירה אביה לבל תספר כי הנאשם שבר לה את היד, כי אזי יעצרו אותו ולילדים יהיה אבא "פושע".

בבית החולים נכח שוטר שתשאל אישה אחרת והיא רצתה מאוד לספר לו מה ארע לה, אלא שאביה סיפר לשוטר כי היא נפלה על אופניים. 

המתלוננת סיפרה  כי בבית החולים גיבסו את ידה לכל אורכה ונאמר לה כי היא תושבת מפעילות למשך מספר חודשים.

המתלוננת המשיכה וסיפרה כי לאחר מכן היתה בבית הוריה כארבעה ימים ורק לאחר מכן חזרה הביתה.

על אירוע זה סיפרה לראשונה רק לאחר חמישה חודשים. אז נעשה המצב בבית בלתי נסבל מבחינתה והיא פנתה להתלונן. משהיגעה לתחנת המשטרה סיפרה לקצינה שם בעל פה על שהתרחש, אלא שאז התקשר אביה ואמר לה לעזוב את המקום מיד שאחרת לא תהיה יותר בתו. גם אחיה הגדול התקשר ואמר כי אם תגיש תלונה לא יסייעו לה יותר. היא הבהירה כי היתה במצב כה רגיש שפחדה כי אם אכן תגיש את התלונה, תאבד את עזרת משפחתה ועל כן פנתה לאחור. לראשונה הגישה תלונה שמונה חודשים לאחר האירוע. היא הביעה צער על כך שהקשיבה להוריה ולא עשתה כן קודם לכן.

משהוטח במתלוננת כי ביום בו הזעיקה את המשטרה לביתם, על מנת להגיש תלונה, היתה זו היא שדרכה על רגלו של הנאשם, הבהירה כי היא סימנה לו עם רגלה כי יפסיק לעשות פרצופים בנוכחות הילד והיה זה על מנת להעיר את תשומת ליבו.

בחקירה הנגדית הכחישה המתלוננת כי אי פעם נקטה אלימות כלפי הנאשם.  ב"כ הנאשם שאל על מקרים ספציפיים  - איום בהכאתו במטאטא, קולב, נעל וכיו"ב והמתלוננת הכחישה כל אלה. כך גם הכחישה כי איימה לדקור אותו בסכין.

משנשאלה האם נהגה להטריד אותו במסרונים פוגעניים, השיבה כי נהגה לשלוח אליו מסרונים, אך לא פוגעניים, וזאת כיוון שהנאשם נהג להעלם ואמר לה כי עליה להתמודד לבד וכל שנותר לה היה לשלוח מסרונים.

משנשאלה האם כינתה אותו "חתיכת אפס", השיבה כי אינה זוכרת אבל הדבר יתכן.

כך אישרה שיתכן וכינתה אותו בכינויים פוגעניים נוספים ואף ציינה כי הנאשם נהג לתעד את כל המסרונים.

ב"כ הנאשם ביקש להציג בפני המתלוננת מספר סרטונים אשר הקליט הנאשם.